פסק-דין בתיק ת"א 13697-02-10

רקע:

1.         בתביעה שלפניי עותר התובע - יוסף אונגרפלד, לחייב את משטרת ישראל לפצותו             בסך 500,000 ש"ח בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות המשטרה בשתי פרשיות בהן חקרה המשטרה את התובע והגישה כנגדו שני כתב אישום. לטענת התובע, כתוצאה משיתוף פעולה בין שני מתלוננים: אביב ויצחק הרניק - אב ובנו, לבין שוטרים מושחתים - כלשונו, במשטרת ישראל, אשר חברו יחדיו על מנת להפליל את התובע, נגרמו לו נזקים נפשיים כבדי משקל, הוא איבד את עסקו, ביתו, ונגרמה לו נכות נפשית.

2.         בטרם אעמוד על טענות התובע ועל המחלוקת בין הצדדים, כפי שהיא עולה מכתבי הטענות, ונוכח הדרך שבה בחר התובע לנהל את תביעתו, שגרמה להצטברות חומר רב היקף בפני בית המשפט, אביא תחילה תמונת רקע, אשר בלעדיה לא ניתן להבין את הסכסוך אשר התגלע בין התובע לבין משטרת חדרה ושוטריה.

3.         התובע טען כי בסוף שנת 2001 (לפני כ- 11 שנה), אביב ויצחק הרניק, המנהלים חנות הקרויה "ספורט עור" בחדרה, ניצלו את פיגורו השכלי של בנו של התובע -מר ליאור אונגרפלד (להלן: " ליאור"), וחייבו כרטיס אשראי שהיה ברשותו מבלי שליאור רכש דבר מן החנות. ליאור סבל מפיגור שכלי אולם, לטענת התובע, הוריו דאגו לטפל בו ושילבו אותו במקום עבודה והוא ניהל חשבון בנק. כאשר גילה התובע את דבר המעילה הנטענת, הגישו התובע וליאורתלונה למשטרת ישראל בגין מעשיהם הנ"ל של ה"ה הרניק, והמשטרה אף פתחה בחקירה במהלכה נחקרו ה"ה הרניק.

4.         ניתן לדמות את האירוע הנ"ל כאירוע מחולל, בבחינת "המפץ הגדול" שהביא לעשרות תלונות והתדיינויות בבתי המשפט (וההתדיינות שלפניי היא אחת מהן. בתי משפט שונים ושופטים רבים בבתי המשפט השלום במחוזי ובעליון, דנו בתוצאות הלוואי של אותה תלונה ושל מה שבא בעקבותיה - ואפילו הלכה משפטית חשובה יצאה מלפני בית המשפט העליון שמקורה באותו סכסוך בין התובע מחד לבין משטרת ישראל ובני משפחת הרניק, שניתנה ב דנ"פ 7383/08 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם- ניתן ביום 11.7.2011). באותו פסק דין חשוב, נדרש בית המשפט העליון לשאלות הנוגעות להיקף ההגנה שיוכל נאשם להעלות בעבירת העלבת עובד ציבור- בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן : "חוק העונשין").

5.         כאמור, אותו "מפץ" הביא לתלונות הדדיות מאוחרות בין התובע לבין משפחת הרניק, לתביעות אזרחיות, לשביתת רעב שערך התובע בחצר המשטרה ובמספר מקומות נוספים, להגשת מספר כתבי אישום כנגד התובע בגין העלבת עובדי ציבור (שוטרים) ולהגשת כתבי אישום כנגד משפחות הרניק. על ההליכים אלה אעמוד להלן.

6.         התובע, שלא היה מיוצג, ניהל תביעתו שלפניי בעצמו, הביא בפני בית המשפט מסמכים למכביר וזימן עדים רבים, ובכך נפרסה בפני בית המשפט התמונה במלואה. עתה, 11 שנים לאחר פרוץ אותו סכסוך (כשוך הקרבות - כך יש לקוות), ניתן להביט אחורה ולסכם את כל האירועים, שנמשכו כ- 10 שנים, ואשר התרחשו במסדרונות המשטרה, בין כותלי בית המשפט, בשער העיר, בחצריה וברחובותיה ואף על דפי המקומונים.

7.         מן החומר שהונח בפניי , זו השתלשלות האירועים:

א.         בשנת 2001 מחוייב כרטיס חיוב שנמצא ברשות בנו של התובע במספר חיובים שסכומם הכולל הוא 4,350 ש"ח ובגין כך מוגשת תלונה למשטרת ישראל ע"י התובע. המשטרה מנהלת הליך פלילי כנגד מר יצחק הרניק שבסופו מזוכה מן המיוחס לו (ראו הכרעת דינה של כבוד השופטת סלע מיום 14.11.2006- נ/2). בסיפא של הכרעת הדין ציינה כבוד השופטת סלע, כי התובע כאן, נטל חלק פעיל בניהול ההליך הנ"ל ואף טרח להגיש מכתבים וסיכומים מטעמו (ראו סעיף 5 להכרעת הדין).

ב.         ביום 12.3.2002 הגיש התובע תלונה כנגד בני משפחת הרניק בגין תקיפה, ובמקביל טענו בני משפחת הרניק כי התובע חילק פלייריים ליד החנות אותה הם מנהלים. באותו יום נחקר התובע בתחנת המשטרה, ובמזכר שרשם השוטר אליהו אלוש (להלן: "החוקר אלוש" או "השוטר אלוש") תואר התובע כמי שהתפרע בתחנה. 

ג.          ביום 12.4.2002 הוגשה תלונה ע"י יצחק הרניק, בה הוא טען כי התובע, ששהה באותו מועד בשירות מילואים, נכנס אל החנות עם נשק צה"לי ואיים עליו בנשק, וביום 24.1.2002 נחקר התובע בגין תלונה זו ע"י החוקרת טובה מסיקה (להלן: " החוקרת מסיקה" או "מסיקה") ובאותו מעמד הוחרם נשקו של התובע, ומסיקה שלחה למפקדו של התובע בשירות המילואים מכתב, ובו היא מודיעה כי מתנהלים כנגד התובע מספר תיקים במשטרה (נ/4) ) (האירוע הנ"ל שהתובע כפר ביקומו ייקרא להלן : " אירוע הנשק" או " האירוע הראשון")

ד.         בגין האירוע הנ"ל (האיום בנשק) הוגש כנגד התובע כתב אישום במסגרת ת.פ 1121/03 (שלום חדרה) שהתנהל בפני כבוד השופט קפלן. בהכרעת הדין שניתנה ביום 9.2.2004 זוכה התובע מן המיוחס לו (ראו הכרעת הדין המצורפת לתצהיר התובע).

ה.         לאחר ששוחרר המשיב משירות מילואים, לנוכח מכתבה של מסיקה למפקדו של התובע, שבת התובע שביתות רעב. ביום 12.8.2002 שבת התובע רעב בפתח תחנת חדרה, וביום 19.8.2002 המשיך התובע בשביתת הרעב. באותו יום נעצר התובע (ראו ת/27) ונגבתה הודעה מאליהו אלוש, בה הוא מתאר את התובע כמי שמרים שלט בגנותו (ת/25). ביום 20.8.2002 נחקר התובע בתחנת זכרון יעקב בחשד להעלבת עובד ציבור (ת/28) בכך שהוא מחה בתחנת חדרה והרים שלט עליו נכתב כי צריך לפטר את השוטר אלוש ולא צריך במשטרה "פירות רקובים". בגין התנהגות זו הוגש כנגד התובע כתב אישום במסגרת ת.פ 2371/03 (שלאחר מכן תוקן- ראו ת/15) ובו יוחסו לתובע שני אישומים בגין העלבת עובד ציבור ביום 19.8.2002, והתובע הורשע במיוחס לו. התובע ערער על פסק הדין, עד אשר ניתן פסק הדין בדיון הנוסף הנ"ל ובגדרו נותרה הרשעתו של התובע על כנה (ראו ת/15, וכן נ/6, נ/7, נ/8, נ/9).

ו.          ביום 21.8.2002 נפגש התובע עם סנ"צ גפן - ראש ענף החקירות של מחוז צפון. הפגישה התקיימה בתחנת משטרה בנצרת. בעקבות כך, הוציא סנ"צ גפן המזכר מיום 21.8.2002- הנספח האחרון לכתב התביעה, שאינו מחמיא לתובע, ובו נאמר שהפגישה התקיימה לאור שביתת הרעב שיזם התובע, אולם במהלך הפגישה הוא שתה קפה. כן נאמר באותו מזכר כי התרשמות סנ"צ גפן מן התובע אינה חיובית, הוא תיאר את השיחה כ"לא שגרתית".

ז.          ביום 21.4.2003 הגיש יצחק הרניק למשטרת ישראל תלונה כנגד התובע, בה ייחס לו תקיפה והיזק לרכוש בדמות הפיכת "סטנדים" בחנות. באותו יום עוכב התובע ע"י השוטר עמי גייטו (להלן: " גייטו") והובא לתחנה (ראו המזכר ת/17). בגין פרשה זו הוגש כתב אישום כנגד התובע והתיק התנהל בבית המשפט השלום בחיפה בפני כבוד השופט הבר במסגרת ת.פ 1364/05, וביום 13.11.2005 זוכה התובע מן המיוחס לו (הפרשה השנייה- מושא כתב האישום השני הנ"ל תיקרא להלן " הפרשה השנייה" או " אירוע התקיפה". 

ח.         ביום 17.3.2004, כאשר התובע ממשיך בצעדי המחאה שלו כנגד המשטרה, הגישה החוקרת מסיקה תלונה בגין חלוקת פליירים נגדה (ראו גם: ת/22).

ט.         ביום 4.6.2004 הגיש התובע תלונה בגדרה טען כי הרניק תקף אותו.

י.          ביום 5.11.2004 הוגשה בקשה לעצור את התובע בגין חשד להעלבת עובד ציבור וכבוד השופט מסארווה הורה על שחרורו באותו יום (ראו : ת/32).

י"א.      ביום 13.9.2004 נגבתה הודעה מפי גייטו לפיה הפריע לו התובע במילוי תפקידו .